Parshas Re’eh

Thanks again to R’ Meir Deutsch for his wonderful contribution

We have a geographical puzzle in this week’s Parasha, Parashat Re’e. A geographical place is pinpointed to us by many clues. Do these clues help us to find the place?

פרשת ראה מאיר דויטש © כל הזכויות שמורות

היכן נמצאים הרי הברכה והקללה?

אנחנו נמצאים ליד הגבול של ארץ כנען ומתקרבים לעבור את הירדן ולהיכנס לארץ המובטחת. פרשתנו, פרשת ראה, אומרת לנו מה עלינו לעשות עם כניסתנו לארץ. הפרשה מתחילה:
“ראה אנוכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה. את הברכה אשר תשמעו אל מצוות ה’ א-לוהיכם אשר אנוכי מצווה אתכם היום. והקללה אם לא תשמעו את מצוות ה’ א-לוהיכם […] הפרשה ממשיכה ואומרת לנו היכן יינתנו הברכות והקללות: “ונתת את הברכה על הר גריזים ואת הקללה על הר עיבל”. כדי שנוכל למצוא את ההרים בעוברינו את הירדן אל הלא ידוע, ניתן לנו תיאור עם נקודות ציון רבות. “הלא המה בעבר הירדן, אחרי דרך מבוא השמש, בארץ הכנעני הישב בערבה, מול הגִלגל אצל אלוני מורה.”
הר עיבל מוזכר פעם נוספת (דברים כז, ד) בהקמת האבנים בהר עיבל. שם כתוב: ” והיה ביום אשר תעברו את הירדן […] תקימו את האבנים האלה אשר אנכי מצוה אתכם היום בהר עיבל.”
הכתוב נותן לנו נקודות ציון רבות למיקומם של הר גריזים והר עיבל. לא מצאתי מקום נוסף הנותן פרטים כה רבים למיקום גיאוגרפי: עבר הירדן, אחרי דרך מבוא השמש, בארץ הכנעני היושב בערבה, מול הגִלגל, אצל אלוני מורה. למרות כל נקודות הציון הללו, השאלה היא: היכן נמצאים הר גריזים והר עיבל? האם נקודות ציון אלה עוזרות לנו למצוא את ההרים?

במשנה (סוטה ז, ה) לומדים רבותינו גזירה שווה – אלוני מורה כאן אצלנו ואלון מורה אצל אברהם (עד מקום שכם עד אלון מורה). לכן, לפי גזירה שווה זו ההרים הם ליד שכם, וזאת אף על פי שבכל נקודות הציון הרבות לא מוזכרת שכם כלל.
בגמרא (סוטה לג, ב) מנסים רבי יהודה ורבי אלעזר לקבוע את המקום לפי הפסוק המוזכר לעיל. לימוד הגזירה השווה מכניס את רבי אלעזר לדילמה והוא אומר שם:
“הלא המה בעבר הירדן – סמוך לירדן,
אחרי דרך מבוא השמש – מקום שהחמה שוקעת,
בארץ הכנעני? – ארץ חוִי היא [שכם החווי],
היושב בערבה – והלא בין הרים וגבעות הן יושבין! [שם בשכם]
מול הגִלגל – והלא לא ראו את הגִלגל!”
אם נתבונן במפה נמצא כי שכם היא בשומרון, רחוקה מהמעבר שבו עברו בני ישראל את הירדן. גִלגל היא בקרבת הירדן, מעט מזרחה מיריחו.

האם רבותינו גזרו את הגזירה שווה לא נכון? בפסוק שלנו נאמר – “אלוני מורה”, אצל אברהם בשכם “אלון מורה”, אצל אברהם בחברון “אלוני ממרא”. אולי הפתרון הוא לגזור גזירה שווה מ”אלוני” ולא מ”מורה”. נבדוק בתרגומים את שלושת המקומות.
אונקלוס יונתן (ירושלמי)
אלון מורה – שכם מישר מורה מישר דהוה
אלוני ממרא – חברון מישרי ממרא חיזו ממרא
אלוני מורה שלנו מישרי מורה (שכם) חזוי ממרא (חברון)

כאן אנו רואים שתרגום יונתן אינו מראה את מיקום ההרים ליד שכם. מאחר שחברון מרוחקת גם היא מהירדן ומהגלגל לא נוכל לאמץ את הכתוב בתרגום יונתן ולמקם את ההרים ליד חברון.

לפי הציווי של משה היה על בני ישראל בעברם את הירדן לבנות את המזבח, לזבוח, לאכול ולשמוח, לסייד את האבנים בסיד ולכתוב עליהן את דברי התורה, ברכות וקללות – משימות רבות. על כך נאמר במסכת סוטה (לו, א), [הרואה את מקומם של ההרים ליד שכם]:
“בא וראה כמה נסים נעשו באותו היום: עברו בני ישראל את הירדן, ובאו להר גריזים ולהר עיבל יתר מששים מיל, ואין כל בריה יכולה לעמוד בפניהם […] ואחר כך הביאו את האבנים ובנו את המזבח וסדוהו בסיד, וכתבו עליהם את כל דברי התורה בשבעים לשון, […] והעלו עולות ושלמים ואכלו ושתו ושמחו, וברכו וקללו, וקיפלו את האבנים ובאו ולנו בגִלגל”.
משימות רבות ליום אחד. נזכור כי הארץ מיושבת בעמים אחרים וטרם נכבשה, ופתאום עוברים בה כ-4 מיליוני בני אדם זרים, אנשים נשים וטף וכנראה גם צאן ובקר ובהמה רבה. לא רק גיחה קטנה, אלא מסע של 120 מיל שנעשה ביום אחד. ודאי עם הרבה אבק והמולה רבה.
אכן נסים רבים ומסע ארוך ומפרך. אבל התיאור הזה קשה גם ל”תפארת ישראל” השואל: “הרי כתיבת התורה בשבעים לשון היא כדי שילמדו אומות העולם. כיצד יכלו ללמוד בזמן קצר כזה אם סתרו את האבנים בסוף היום?”

כך מתואר הנושא בתלמוד הבבלי, שכאמור, מסתמך על הגזירה שווה של אלוני מורה שלנו ואלון מורה של אברהם. נעזוב לרגע את התלמוד הבבלי ונעיין בתלמוד הירושלמי (סוטה ז, ג). נבדוק מה חושבים הירושלמים לעומת הבבלים על מיקומם של ההרים.

גם בירושלמי מוזכרות דעותיהם של רבי יהודה ורבי אליעזר, אבל כאן בתלמוד הירושלמי ממשיך רבי אליעזר ואומר על הפסוק שלנו:
“אין זה הר גריזים והר עיבל של כותים […] [ולמה? כי כתוב:] מול הגִלגל אין כאן גִלגל. אצל אלוני מורה אין כאן אלוני מורה. מה מקיים רבי אלעזר, הר גריזים והר עיבל – שתי גבשושיות עשו וקראו זה הר גריזים וזה הר עיבל”. והגמרא ממשיכה: “על דעתי דרבי יהודה [הסובר כי נעשו כל הניסים המתוארים בבבלי] מאה ועשרים מיל הלכו באותו היום [שישים הלוך ושישים חזור] על דעתי דר’ אלעזר לא זזו ממקומן”.
גם איבזביוס (Eusebius) מקיסריה, בישוף נוצרי שחי בארץ במאה השלישית לספירה, הגיע לאותה מסקנה בספרו Onomasticon וכותב:
“ואומרים שנמצאים שני הרים אצל יריחו זה מול זה וקרובים [זה לזה], האחד מהם הוא הר גריזים והשני – עיבל. אבל השומרונים מראים [הרים] אחרים הנמצאים אצל שכם. טועים הם. כי ההרים שהם מראים רחוקים מאד זה מזה, [עד כדי] כך שאי אפשר לשמוע מצד אחד את הקוראים מהצד השני.” (ע”צ מלמד (עורך ומתרגם), ספר האונומאסטיקון לאבסביוס, ירושלים תש”י, עמ’ 31).

אם כן כיצד יכלו לברך ולקלל בשכם כדי שישמעו העומדים על שני ההרים ויאמרו אמן? הם מרוחקים, ולא במרחק שמיעה. הרי לא השתמשו ברמקול.
הרב פרופ’ מלמד מציין שם בהערה 4 כי גם מפת מידבא מציינת את עיבל ואת גריזים ליד יריחו וכן אצל שכם.

ננסה לבדוק אם שיטתו של רבי אליעזר בירושלמי, מתאימה למה שקרה בפועל.
ביהושע (ח, ל-לד) מפורט המעשה:
“אז יבנה יהושע מזבח לה’ א-להי ישראל בהר עיבל […] ויכתב שם על האבנים את משנה תורת משה אשר כתב לפני בני ישראל. וכל ישראל וזקניו ושטרים ושפטיו עמדים מזה ומזה לארון נגד הכהנים הלוים נשאי ארון ברית ה’ […] חציו אל מול הר גרזים והחציו מול הר עיבל […] ואחרי כן קרא את כל דברי התורה הברכה והקללה”.
בספר יהושע לא מוזכר כלל כי בני ישראל, לאחר שעברו את הירדן, עלו לשכם או זזו ממקומם. לפי ספר יהושע כל ישראל עומדים ליד הארון מול הר גריזים והר עיבל ולא על ההרים.
הגמרא בבבלי, (סוטה לז, א) מנסה לתרץ זאת בתירוצים שונים:
“תניא רבי אליעזר בן יעקב אומר, אי אפשר לומר [לוי] למטה [עם הארון] שכבר נאמר [לוי] למעלה [על הר גריזים], ואי אפשר לומר לוי למעלה שכבר נאמר למטה”. והתירוץ שם: “זקני כהונה ולויה למטה השאר למעלה […] הראוי לשרת למטה והשאר למעלה. ואז בא רבי ואומר: “אלו ואלו למטה הם עומדים”.

מכל האמור לעיל נוכל לסכם כי הרי הברכה והקללה, הר גריזים והר עיבל ניצבו ליד הגִלגל (שתי גבשושיות לפי רבי אלעזר), על גבשושיות אלה לא היה ניתן להעמיד שישה שבטים על כל אחת מהן, לפיכך, גם ה”תפארת ישראל” בדעה כי כל אלה שלא החזיקום שני ההרים, עמדו למטה, מול אותן גבשושיות.
הר גריזים והר עיבל שליד שכם הם הרים, הרים אחרים הנושאים אותם שמות. הרי הברכה והקללה שלנו נמצאים ליד הירדן, כמו שאומרת התורה: “מול הגִלגל”.

*****

Author: pitputim

I'm a computer science professor in Melbourne, Australia although my views have naught​ to do with my employer. I skylark as the band leader/singer for the Schnapps Band. My high schooling was in Chabad and I continued at Yeshivat Kerem B'Yavneh in Israel.

Leave a Reply

Please log in using one of these methods to post your comment:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s