Parshas Ki Tavo

(thanks to R Meir, been travelling so delayed in posting)

After looking for the mountains Grizim and Eyval we encounter this week the blessings and curses that were given on these mountains. Let us ask ourselves: what were the blessings and the curses? Who read them out? I like the opinion of Abarbanel. He says that the blessings were read out by the tribes on Grizim – actually blessing the ones on Eyval, and the other way round. One set of tribes is on the mountain of blessing, the other set is being blessed by them.

Wishing us all Shana Tova filled with blessings.

מאיר דויטש© כל הזכויות שמורות פרשת כי תבוא

ברכות וקללות

שישה שבטים עולים לכל אחד משני ההרים, הר גריזים והר עיבל – הרי הברכה והקללה.
בפרשת ראה אומרת לנו התורה: “ראה אנוכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה. את הברכה אשר תשמעו אל מצוות ה’ א-לוהיכם אשר אנוכי מצווה אתכם היום, והקללה אם לא תשמעו את מצוות ה’ א-לוהיכם.”
לאחר שהשבטים על ההרים או מול ההרים נאמרות הברכות והקללות. התורה מתחילה באמירת ה”ארורים” על ידי הלויים: “וענו הלויים ואמרו אל כל ישראל קול רם.” (דברים כז, יד), והתורה מונה סידרה של ארורים. רש”י מתאר זאת כך: “ששה שבטים עלו לראש הר גריזים וששה לראש הר עיבל, והכוהנים והלויים והארון למטה באמצע. הפכו לויים פניהם כלפי הר גריזים ופתחו בברכה: ברוך האיש אשר לא יעשה פסל ומסכה וגו’, ואלא ואלו אומרים אמן. חזרו והפכו פניהם כלפי הר עיבל ופתחו בקללה ואומרים: ארור האיש אשר יעשה פסל וגו’, וכן הלאה עד ארור אשר לא יקים.”
האין קושי בפירוש הפרשה בדרך זו? למה התורה מביאה רק את הקללות, רק את הארור? כל עניין הפיכת הארור לברוך נראה משונה. האם נראית הגיונית ברכה בלשון “ברוך זה שאינו שוכב עם כל בהמה” או “ברוך האיש שאינו מכה רעהו בסתר” או כיוצא בזה. יוצא מזה כי אין צורך לעשות דבר כדי להתברך – מלבד ה”ארור” האחרון שם יש צורך לקיים את דברי התורה הזאת כדי להיות מבורך.
אם נקרא היטב, בהמשך הפרשה נראה מיד אחר הארור האחרון, ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת לעשות אותם […] המשך. “והיה אם שמוע תשמע בקול ה’ א-לוהיך לשמור לעשות את כל מצוותיו אשר אנוכי מצווך היום, ונתנך ה’ א-לוהיך עליון על כל גויי הארץ. ובאו אליך כל הברכות האלה והישיגוך כי תשמע בקול ה’ א-לוהיך”. וכאן מפורטות הברכות: “ברוך אתה בעיר וברוך אתה בשדה. ברוך פרי בטנך ופרי אדמתך […]” וכן הלאה. האם אין ברכות אלה הברכות של “אשר תשמעו”? הרי הן מתחילות ב”והיה אם שמוע תשמע”? לאחר ברכות אלה אנו מוצאים את הקללות “והיה אם לא תשמע בקול ה’ א-לוהיך” ארור אתה בעיר וגו’. לפי מה שכתוב, התורה מתחילה בברכות ומסיימת בקללות – כפי שאומר רש”י.
מדוע היה על רבותינו לפרש את הברכות כהיפוכן של הארור שקראו הלויים? הרי הקללות הן אם לא תשמעו, והברכות הן אם תשמעו. התורה הרי ממשיכה מיד אחר כל הארורים ב”אם שמוע תשמע” ומפרטת הברכות? ולאחר מזה “אם לא תשמע” והקללות. האין זה הגיוני כי כל ה”ארור” שאומרים הלויים לפני הברכות הם כאין מבוא לברכות ולקללות. את הארורים הללו אומרים הלויים. בזמן הברכות והקללות עצמן שבט לוי הוא על הר גריזים, כשאר חמשת השבטים שבהר הברכה (אלה יעמדו לברך את העם על הר גריזים… שמעון, ולוי ,ויהודה…) ושומע את הברכות והקללות, הנאמרות גם אליו, על ההר. מבוא זה של הלויים נאמר, לדעתו של אבן עזרא, על עשיות בסתר (ראה אבן עזרא דברים פרשת כי תבוא פרק כז) – בשניים מהארורים כתוב כך במפורש. העושה ארורים אלה בסתר לא נענש על ידי בית דין מאחר והדבר אינו מובא לפניהם, לפיכך נאמרו ארורים אלה.

מי הוא הקורא את אותן הברכות והקללות? האם אלו הלויים? ביהושע (ח, ל-לד) מפורט המעשה: “אז יבנה יהושע מזבח לה’ א-להי ישראל בהר עיבל […] ויכתב שם על האבנים את משנה תורת משה אשר כתב לפני בני ישראל. וכל ישראל וזקניו ושטרים ושפטיו עמדים מזה ומזה לארון נגד הכהנים הלוים נשאי ארון ברית ה’ […] חציו אל מול הר גרזים והחציו מול הר עיבל […] ואחרי כן קרא את כל דברי התורה הברכה והקללה”. יש דעות שונות מי קרא הברכות והקללות. לדעתם של חז”ל, רש”י ואחרים אלה הם הכוהנים הלויים. דעה אחרת היא שהן נאמרו על ידי כל ישראל. לדעת אברבנאל הברכות נאמרו על ידי השבטים בהר גריזים והקללות על ידי אלה שבהר עיבל, דהיינו העומדים על הר הברכה קוראים הברכות לעבר העומדים על הר הקללה וההיפך. בעניין זה שואל הרמב”ן, בין השאר: או איש אחד משמיע לכולם? מהאמור כאן ביהושע, בלשון יחיד, נראה כי היה זה יהושע שקרא את כל דברי הברכה והקללה.

לסיכום נוכל לומר מהנאמר: חז”ל אמרו (סוטה לב, א), כי טעם לברך, ברוך האיש אשר לא יעשה פסל ומסכה, וכן הכל. ועל דרך הפשט, הברכה היא בהמשך, ב”והיה אם שמוע תשמע…”
הלויים, לפני שהם פונים לעלות להר גריזים, נותנים מבוא לטקס של הברכות והקללות. כל הארורים שקוראים הלויים הם דברים שניתן לעשות בסתר ולכן עושיהם אינם נענשים (בפסל ובמכה איש נאמר בפירוש “בסתר”). בסיום עולים הלויים להר הברכה, הר גריזים. הברכות ניתנו תחילה והן מפורטות ב”והיה אם שמוע תשמע בקול ה’…”, לאחריהן הקללות המפורטות ב”והיה אם לא תשמע בקול ה’…”. ברכות וקללות אלה נאמרות, כנראה, על ידי יהושע – כמו שנאמר לעיל.

שתהיה לכולנו שנה טובה מלאה בברכות.

Author: pitputim

I'm a computer science professor in Melbourne, Australia. I skylark as the band leader/singer for the Schnapps band. My high schooling was in Chabad and I continued at Yeshivat Kerem B'Yavneh in Israel.

Leave a Reply

Please log in using one of these methods to post your comment:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s