Category: Vayeishev

Parshas Veyeshev: Small acts leading to big consequences

[ I had written this for David Werdiger’s excellent JBD organisation, but received much positive appreciation via private email, so I thought I’d share it here as well. Besides, my kids don’t listen to my divrei torah at home, they say I talk too long. It’s the educator in me 🙂 ]

In Parshas Vayeshev, the Torah relates that after Rachel’s death, Ya’akov’s bed was in Bilha’s tent (because Bilha was Rachel’s handmaiden and Ya’akov’s concubine). Reuven, the eldest son, was upset, feeling that his own mother, Leah, should have been afforded this privilege as she was Ya’akov’s first wife and the one who bore him and most of the sons. Reuven unilaterally moved his father’s bed to his mother Leah’s tent; an act stemming from respect for his mother’s honour. The act itself was not earth shattering, however, its effect was cataclysmic. It signified that the eldest child was prepared to over-rule the overt wishes of a father – the father of all his brothers.

Rav Yosef Dov HaLevi Soloveitchik זצ’’ל: Picture from the Jewish Press

Rav Soloveitchik suggested that this is why the brothers indirectly felt empowered with the chutzpah to commit the regrettable act of selling Yosef, their father’s favourite son. They also assumed a level of personal empowerment. Reuven realises that he is responsible for this ill-advised empowerment. He repents, fasting and praying. What seemed like a small act of moving beds led to a rolling set of momentous events.
The moral is clear. We are all observed microsopically by our children, our friends and our relatives, and society. A seemingly innocuous act may lead to an unconscious outcome of unintended education or even profanation of God’s name. In contradistinction, a seemingly innocuous positive act can be eminently efficacious, leaving a subconscious impression that potentially influences micro and macro history, present and future.

After my father, R’ Shaul Zelig HaCohen’s passing ע’’ה I feel every little act and legacy that he left, suffuses the lives of our wider family. It is in this sense that we say

יעקב אבינו לא מת

and

דוד מלך ישראל חי וקיים

Veyeishev. Guest Post from R’ Meir Deutsch

We got to Parashat VaYeshev. We reached the dreamers. At first Joseph dreams of Sheaves (ALUMOT) and stars, the King’s bartender dreams together with the King’s baker. We barely finish that Parasha and the King himself, Pharoah, starts dreaming about cows and grain stalks.
Now let us stop dreaming and try to concentrate on Yosef and his brothers.
Let us just consider the text itself, and the Pshat.

 

פרשת וישב

מאיר דויטש © כל הזכויות שמורות

יוסף חולם את החלומות, וכדי להתגרות באחיו הוא מספר אותם להם. אני, הנער בן השבע עשרה, איני רק האהוב על ידי אבא, שעושה לי במו ידיו כתונת פסים, אלא, למרות שאתם מבוגרים ממני, אני עתיד למלוך עליכם. האם זה פלא שאחיו מקנאים בו, שונאים אותו וזוממים להורגו?
נראה את הטקסט בפרשתנו:

בראשית פרק לז

(יט) וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו הִנֵּה בַּעַל הַחֲלֹמוֹת הַלָּזֶה בָּא:
(כ) וְעַתָּה לְכוּ וְנַהַרְגֵהוּ וְנַשְׁלִכֵהוּ בְּאַחַד הַבֹּרוֹת וְאָמַרְנוּ חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ וְנִרְאֶה מַה יִּהְיוּ חֲלֹמֹתָיו:
(כא) וַיִּשְׁמַע רְאוּבֵן וַיַּצִּלֵהוּ מִיָּדָם וַיֹּאמֶר לֹא נַכֶּנּוּ נָפֶשׁ:
(כב) וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם רְאוּבֵן אַל תִּשְׁפְּכוּ דָם הַשְׁלִיכוּ אֹתוֹ אֶל הַבּוֹר הַזֶּה אֲשֶׁר בַּמִּדְבָּר וְיָד אַל תִּשְׁלְחוּ בוֹ לְמַעַן הַצִּיל אֹתוֹ מִיָּדָם לַהֲשִׁיבוֹ אֶל אָבִיו:
(כג) וַיְהִי כַּאֲשֶׁר בָּא יוֹסֵף אֶל אֶחָיו וַיַּפְשִׁיטוּ אֶת יוֹסֵף אֶת כֻּתָּנְתּוֹ אֶת כְּתֹנֶת הַפַּסִּים אֲשֶׁר עָלָיו:
(כד) וַיִּקָּחֻהוּ וַיַּשְׁלִכוּ אֹתוֹ הַבֹּרָה וְהַבּוֹר רֵק אֵין בּוֹ מָיִם:
(כה) וַיֵּשְׁבוּ לֶאֱכָל לֶחֶם וַיִּשְׂאוּ עֵינֵיהֶם וַיִּרְאוּ וְהִנֵּה אֹרְחַת יִשְׁמְעֵאלִים בָּאָה מִגִּלְעָד וּגְמַלֵּיהֶם נֹשְׂאִים נְכֹאת וּצְרִי וָלֹט הוֹלְכִים לְהוֹרִיד מִצְרָיְמָה:
(כו) וַיֹּאמֶר יְהוּדָה אֶל אֶחָיו מַה בֶּצַע כִּי נַהֲרֹג אֶת אָחִינוּ וְכִסִּינוּ אֶת דָּמוֹ:
(כז) לְכוּ וְנִמְכְּרֶנּוּ לַיִּשְׁמְעֵאלִים וְיָדֵנוּ אַל תְּהִי בוֹ כִּי אָחִינוּ בְשָׂרֵנוּ הוּא וַיִּשְׁמְעוּ אֶחָיו:
(כח) וַיַּעַבְרוּ אֲנָשִׁים מִדְיָנִים סֹחֲרִים וַיִּמְשְׁכוּ וַיַּעֲלוּ אֶת יוֹסֵף מִן הַבּוֹר וַיִּמְכְּרוּ אֶת יוֹסֵף לַיִּשְׁמְעֵאלִים בְּעֶשְׂרִים כָּסֶף וַיָּבִיאוּ אֶת יוֹסֵף מִצְרָיְמָה:
(כט) וַיָּשָׁב רְאוּבֵן אֶל הַבּוֹר וְהִנֵּה אֵין יוֹסֵף בַּבּוֹר וַיִּקְרַע אֶת בְּגָדָיו:
(ל) וַיָּשָׁב אֶל אֶחָיו וַיֹּאמַר הַיֶּלֶד אֵינֶנּוּ וַאֲנִי אָנָה אֲנִי בָא:

נחזור לפסוק כ”ח: וַיַּעַבְרוּ אֲנָשִׁים מִדְיָנִים סֹחֲרִים וַיִּמְשְׁכוּ וַיַּעֲלוּ אֶת יוֹסֵף מִן הַבּוֹר וַיִּמְכְּרוּ אֶת יוֹסֵף לַיִּשְׁמְעֵאלִים בְּעֶשְׂרִים כָּסֶף.
ובהמשך כתוב: בראשית פרק לז

(לו) וְהַמְּדָנִים מָכְרוּ אֹתוֹ אֶל מִצְרָיִם לְפוֹטִיפַר סְרִיס פַּרְעֹה שַׂר הַטַּבָּחִים:

ומאוחר יותר נאמר: בראשית פרק לט

(א) וְיוֹסֵף הוּרַד מִצְרָיְמָה וַיִּקְנֵהוּ פּוֹטִיפַר סְרִיס פַּרְעֹה שַׂר הַטַּבָּחִים אִישׁ מִצְרִי מִיַּד הַיִּשְׁמְעֵאלִים אֲשֶׁר הוֹרִדֻהוּ שָׁמָּה:
דעת המפרשים ידועה. מדינים מוכרים לישמעאלים, ישמעאלים למדינים. יוסף נמכר פעמים רבות.

ננסה להתרכז בנושא:
ישמעאלים הם אנשי הובלה של סחורות, וכן האורחה בדרכה למצרים. “נושאים […] הולכים להוריד מצרימה”, וגם המכירה שלהם לפוטיפר אומרת: מִיַּד הַיִּשְׁמְעֵאלִים אֲשֶׁר הוֹרִדֻהוּ שָׁמָּה
מדינים הם סוחרים. נאמר במפורש: “מדינים סוחרים”
אם כן נוכל לסכם:
המדינים מוכרים את יוסף לישמעאלים. הישמעאלים מורידים אותו מצרימה (אנשי הובלה). הישמעאלים, שאינם סוחרים, מבקשים מהמדנים לתווך במכירת יוסף לפוטיפר. נשים לב, לא מדינים אלא מדנים. איני יודע מדוע המפרשים וגם התרגום קוראים למדנים מדינים. מי הם המדנים? ניזכר בפרשת חיי שרה וילדיו של אברהם מקטורה:
ותלד לו אֶת זימרן, ואת יוקשן, ואת מדן, ואת מדין …. (בראשית כה, ב). בין צאצאיו היו שני בנים: מדן ומדין.

מה שנאמר כי פוטיפר קנה את יוסף מהישמעאלים, נוכל לומר – ככתוב, המדנים מכרו אותו לפוטיפר, ופוטיפר קיבל את יוסף מיד הישמעאלים, המובילים, להם היה שייך.

ברצוני להתעכב בפסוק כ”ח: וַיַּעַבְרוּ אֲנָשִׁים מִדְיָנִים סֹחֲרִים וַיִּמְשְׁכוּ וַיַּעֲלוּ אֶת יוֹסֵף מִן הַבּוֹר וַיִּמְכְּרוּ אֶת יוֹסֵף לַיִּשְׁמְעֵאלִים בְּעֶשְׂרִים כָּסֶף.
נתאר את המאורע לפי הפשט.
בעצת ראובן שרצונו להציל את יוסף ולהחזירו לאביו, יוסף מושלך על ידי אחיו לבור במדבר.
האחים מתרחקים מהבור שבמדבר ויושבים לאכול לחם, משם הם רואים אורחת ישמעאלים מובילה סחורות, בדרכה למצרים.
יהודה מציע למכור את יוסף לישמעאלים. האחים שומעים את ההצעה. ההצעה לא זוכה לדיון, לא זוכה להסכמת שאר האחים ולא נעשית כל פעולה על-ידם, כמו שנאמר: “וישמעו אחיו”. לא אמרו איש אל אחיו נמכרנו.
סוחרים מדינים עוברים במקום – כנראה שבני יעקב לא רואים אותם. המדינים רואים את יוסף בבור או שומעים רעשים ובודקים עם נמצא מישהו בבור. הם, המדינים, מעלים את יוסף מהבור ומוכרים אותו לישמעאלים.
בינתיים, כאשר ראובן שמע את הצעת אחיו יהודה למכור את יוסף, הוא משאיר את אחיו ליד שולחן האוכל ורץ אל הבור, לפני שאחיו ידונו בהצעתו של יהודה ויקבלו החלטה, וזאת כדי להציל את יוסף ולהחזירו לאביו. כאשר מגיע ראובן אל הבור כבר עזבו המדינים את המקום. הוא מפנה מבטו אל הבור, סוקר את הבור פעם או פעמיים ולא מוצא בו את יוסף. הוא חוזר אל אחיו הסועדים, קורע בגדיו ואומר להם: “הילד איננו”.

זה הסיפור לפי הפשט. האחים לא העלו את יוסף מהבור, הוא גם לא נמכר על ידם. לא רק ראובן, אלא גם אחיו הופתעו כי יוסף נעלם מהבור.

ננסה לראות האם נוכל לקבל את הטענה כי האחים מכרו את יוסף.
נחזור לפסוק: וַיַּעַבְרוּ אֲנָשִׁים מִדְיָנִים סֹחֲרִים וַיִּמְשְׁכוּ וַיַּעֲלוּ אֶת יוֹסֵף מִן הַבּוֹר וַיִּמְכְּרוּ אֶת יוֹסֵף לַיִּשְׁמְעֵאלִים בְּעֶשְׂרִים כָּסֶף.
אם האחים מכרו את יוסף, אז הפסוק צריך להיות כך:
וַיַּעַבְרוּ אֲנָשִׁים מִדְיָנִים סֹחֲרִים וַיִּמְשְׁכוּ (או וימשכו אחיו) וַיַּעֲלוּ אֶת יוֹסֵף מִן הַבּוֹר וַיִּמְכְּרוּ אֶת יוֹסֵף לַיִּשְׁמְעֵאלִים בְּעֶשְׂרִים כָּסֶף. לראשית הפסוק אין כל קשר למאורע. אם האחים מכרוהו, מדוע מוזכרים כאן בכלל המדינים: “ויעברו אנשים מדינים סוחרים”? הרי, כאמור, אין להם כל חלק בסיפור שלנו, לא בהוצאת יוסף מהבור ולא בסחר עם הישמעאלים. המכירה הייתה על ידי האחים לישמעאלים ישירות.
האין זה מחזק את הטענה כי הם, המדינים, הם אלה שהעלו את יוסף מהבור ומכרוהו?

אם האחים היו המוכרים, הרי, כאשר זועק ראובן בשובו מהבור “והילד איננו”, ודאי היו אומרים לו אחיו: “ברור שאיננו, הרי מכרנו אותו. הנה חלקך מעשרים הכסף שקיבלנו עבורו“. האם גם אחיו היו מופתעים כמוהו שהילד איננו?

Vayeishev

This is something I wrote for David Werdiger’s excellent “Jews of the CBD” organisation, so it’s reproduced here, for posterity.

 

We pine to know what the future brings. Yet, there is no prophecy in our day. Why? Prophecy provides a temporal glimpse or mirroring of the essence of God and His message. By definition, that transmission must be imperfect, for we are imperfect vessels. What of dreams and their interpretation? In this week’s portion, we see that even Yosef’s interpretation of his famous dream was not accurate because his mother Rachel did not bow down to him. Does this make Yosef a charlatan? Can there be a half truth? We know that the remainder of Yosef’s dream did come true.
Rav Kook explains that the essence was true. The essence is immutable. If Rachel had been alive, then she indeed would have bowed down to Yosef in the same way that Ya’acov did. A dream’s message relates to what potentially could or should have occurred given the confines of human imperfection and condition. Rav Hisda in Brachos 55a says this explicitly. Although we seek advice from the special leaders of our generation, sometimes we find that their predictions are not 100% accurate. But, it needs to be that way because man is an imperfect vessel for the transmission of God’s will. The challenge is to deal with and act on the messages of our time.
For this reason, those who cannot bring themselves to acknowledge that the State of Israel may well be the “beginning” of our redemption because certain minutiae are challenging to reconcile, miss the transcendent and essential message of our time.

%d bloggers like this: