On the Age of 20 in Judaism

One of my readers commented (with his usual vitriolic language) about this age in the context of halachic maturity (which was the essence I was discussing in that original article in respect of Yossi Feldman focussing on age 13 at the Royal Commission as being the transition from a minor to something else). I felt this was disingenuous, but be that as it may, another reader sent me the following which I present as of interest. If I find some time over Shabbos, I may add to this from the Tzitz Eliezer as I had mentioned in the comments section.

גיל הבגרות המלאה 

אף שהבגרות ההלכתית לזכרים הוא גיל 13, מצאנו במקורות רבים שגיל הבגרות המלאה הוא 20. 

בתנ”ך מצאנו במספר מקומות את גיל עשרים שנה כגיל הבגרות המלאה:

בתרומת מחצית השקל: שמות פרק ל פסוק יד, וכן בפרק לח פסוק כו.

בערכים: ויקרא פרק כז פסוקים ג, ה.

במפקדים: במדבר א, פסוקים ג-מה, פרק כו, ב, ד, דברי הימים א כז,כג, ב כה, ה.

בחטא המרגלים: במדבר פרק יד, כט, פרק לב, יא.

בגיל הלויים לעבודת המקדש: עזרא ג, ח, דברי הימים א כ, כד-כז, ב לא, יז, אך ראו במדבר ח פסוק כד: “זאת אשר ללוים מבן חמש ועשרים שנה ומעלה יבא לצבא צבא בעבודת אהל מועד”, חולין דף כד עמוד א, ורמב”ם כלי המקדש פרק ג הלכה ז.

ביוצאי מצרים מצאנו מחלוקת בין הפרשנים בגילם של ה”גברים” וה”טף” יוצאי מצרים:

“ויסעו בני ישראל מרעמסס סכתה כשש מאות אלף רגלי הגברים לבד מטף”. (שמות פרק יב פסוק לז). 

מה היה גילם של הגברים, ומה היה גילם של הטף?

בעוד האבן עזרא (בפירושיו הארוך והקצר) מתייחס לגילם של הטף:

“לבד מטף שהוא פחות מכ’ שנה”. 

הרי רש”י בפירושו מתייחס לגילם של הגברים:

“הגברים – מבן עשרים שנה ומעלה”. 

לדעת הרב מנחם כשר, (תורה שלמה חלק יב, הערה תקפ”ב), מקורם הוא במכילתא דרבי שמעון בר יוחאי פרק יב פסוק (לז) ויסעו:

“מטף מלמד שעשו עמהן פחות מבן [עשרים שנה]”. 

בשיר השירים רבה (וילנא) פרשה ג ד”ה ד ורבנן פתרי:

“ששים גבורים, אלו ששים רבוא שיצאו ממצרים מבן עשרים שנה ולמעלה. מגבורי ישראל, אלו ששים רבוא שיצאו ממצרים מבן עשרים שנה ולמטה”. 

הרמב”ן כתב, (שמות פרק ל פסוק יב):

“והנה ישראל כשיצאו ממצרים היו כשש מאות אלף רגלי (שמות יב לז), לא שש מאות, ומתו מהם עד המנין ההוא, ונתרבו במשלימים שנותיהם. ואולי “הגברים” אינם בני עשרים, אבל כל הנקרא איש מבן שלש עשרה שנה ומעלה בכלל, כי הוא להוציא הנשים והקטנים בלבד, כאשר אמר לבד מטף”. 

[בספרות החיצונית מצאנו שבהקרבת קרבן הפסח חייבים רק בני עשרים שנה ומעלה.

במגילת המקדש (יז, ח), נאמר:

“מבן עשרים שנה ומעלה יעשו אותו ואכלוהו בלילה”.

בספר היובלים (מט, א, יז) נאמר:

“בדבר הפסח לעשותו בעתו בארבעה עשר לחודש הראשון… כל איש אשר בא ביומו יאכלוהו בבית המקדש אלהיכם לפני ה’ מבן עשרים שנה ומעלה”].

בתלמוד מצאנו במספר מקומות איסור למלא תפקיד ציבורי על מי שאינו “בן עשרים”:

בעבודה במקדש:

מאימתי כשר לעבודה? משיביא שתי שערות, רבי אומר, אומר אני עד שיהיה בן עשרים … ת”ר: מאימתי כשר לעבודה, משיביא שתי שערות, אבל אחיו הכהנים אין מניחים לו לעבוד עד שיהא בן עשרים”. (ספרא אמור פרשה ג, חולין דף כד עמוד ב), וראו רמב”ם הלכות כלי המקדש פרק ה הט”ו.

כשליח-ציבור ועלייה לדוכן: 

“… אינו עובר לפני התיבה, ואינו נושא את כפיו, ואינו עומד על הדוכן עד שימלא זקנו. רבי אומר: וכולהם מבן עשרים שנה ומעלה, שנאמר ויעמידו את הלויים מבן עשרים שנה ומעלה”. (ירושלמי סוכה פ”ג הי”ב, וראו תוספתא כפשוטה (ליברמן), חגיגה פרק א הלכה ג, חולין דף כד ע”ב, מסכת סופרים פרק יד הלכה יג).

לדון דיני נפשות: 

לדברי רבי אבהו בשם ר’ יוחנן, מי שהוא פחות מגיל עשרים פסול לדון דיני נפשות (ירושלמי סנהדרין פ”ד ה”ז), וראו שו”ת הרשב”א חלק ו סימן קע”ט: “… לפי שעדיין אינו בשלימות דעתו … “.

אף אדם וחוה “כבן עשרים שנה נבראו”. (ב”ר פרשה יד ד”ה ז, שהש”ר פרשה ג),

אלא שמצאנו שאף שמשה היה בהגדרת “גדול” באותה עת, הוא לא היה “איש”.

על הפסוק “ויגדל משה ויצא אל אחיו” (שמות ב, יא), נאמר במדרש:

ויגדלבן עשרים שנה היה. (שמו”ר ( א, ד”ה כז).

את הפסוק (שמות פרק ב פסוק יד): “ויאמר מי שמך לאיש שר ושפט עלינו הלהרגני אתה אמר כאשר הרגת את המצרי …”, מפרש רש”י: “מי שמך לאיש – והרי עודך נער”.

במדרש תנחומא, (ורשא) שמות סימן ח:

” … א”ל אחד מהם מי שמך לאיש ועדיין אין אתה איש מלמד שהיה פחות מבן עשרים”.

במדרש שכל טוב, (שמות פ”ד):

“ומסורת בידינו שבן עשרים שנה היה משה כשהרג את הנפש … שדתן הרשע אמר לו מי שמך לאיש … כלומר עדיין לא הגעת להיות איש …”. 

לדברי המדרש שמות רבה (וילנא) פרשה א ד”ה ל, היה אז או בן עשרים ואיש הוא במשמעות מבוגר, או בן ארבעים, ואיש משמעותו שליט:

“ויאמר מי שמך לאיש שר וגו’, ר’ יהודה אומר בן כ’ שנה היה משה באותה שעה אמרו לו עדיין אין אתה ראוי להיות שר ושופט עלינו לפי שבן ארבעים שנה לבינה, ור’ נחמיה אמר בן ארבעים שנה היה, אמרו לו ודאי שאתה איש אלא שאי אתה ראוי להיות שר ושופט עלינו”. 

בילקוט שמעוני, (שמות רמז קסז, מקורו מדרש אבכיר) נאמר, שגיל הבגרות להקרא איש הוא 25:

“… שבאותה שעה לא היה כי אם בן עשרים שנה … ואמרו מי שמך לאיש, שאין אדם נקרא איש עד כ”ה שנים, כלומר עדיין לא הגעת לאיש …”.

הרב מנחם כשר מביא בתורה שלמה (שמות פ”ב סוף הערה פ”א) 9שיטות לגילו של משה באותה עת: בן 12, 18, 20, 21, 29, 32, 40, 50. 60.

ר”י אבן שועיב כותב בדרשותיו, (פרשת ויחי בד”ה בישישים חכמה), שגיל הבגרות הוא עשרים:

“… והילדות הוא מעט משנולד אדם עד עשרים שנה, ובזה הזמן יש בו גידול תמיד”.