Heichal HaTorah needs to meet the real world

I read the publication put out by this Minyan because I’m halachically curious by nature and Rabbi Donnenbaum puts in a good effort.

One can have the odd quibble, and some are worth mentioning and others are probably not. For example, he mentions the custom to have a special reading of Parshas Zachor for women (even though they don’t need to hear it according to many opinions). There is a comment in bold that it is preferable that 10 men “be present” during the reading. The source is in Halichos Bas Yisroel which I have and just looked at. (I don’t own a Shevet Halevi so I didn’t check). Indeed, the author of Halichos Bas Yisroel notes that Rav Elyashiv z’l (among others) said to have ten men present. I had remembered, however, that Rav Gavriel Tzinner in Nitei Gavriel thought that was nonsensical unless the men had not heard Parshas Zachor. Those are minor things.

I was outraged however when I read the following

Women who want to participate in the first Megilla reading … and have arranged a non frum jewish baby sitter (eg Russian, Israeli), must ensure that the baby sitter not perform any Chillul Shabbos in order to arrive on time.

If someone can please explain to me why a Russian Jew or Jewess or an Israeli Jew or Jewess should be explicitly listed as examples of “non-frum”, I’d be interested. Indeed, why do I need examples?

This is what is wrong with some segments of Jewry. They are too quick to call people non-frum, too quick to make conclusions about who is likely to be non-frum and then do or say little positive in this regard, let alone Kiruv.

Why assume they don’t know what to do especially if they work for you and live within walking distance etc Why even mention Russian or Israeli. That is a massive put down and totally unnecessary. Sure, if it’s not a regular babysitter, then one needs to make sure they don’t cause them to sin, but if it’s a regular babysitter, you’ve probably already told them so much (“don’t warm up anything for the children?”, Meat and Milk and the list goes on.

Here is a better approach: pay the babysitter extra money and encourage them to hear a later reading of the Megila (when you come home) and invite them to your Seudas Purim (especially if you are so certain they are non-frum and clueless). Maybe tell them what Purim is all about? Drop off Shalach Monos? Perhaps Matonos LoEvyonim?

Really! We can be a bit more sophisticated and positive about doing good in this world than focussing on minutiae when bigger issues stare us in the face? What if the babysitter is indeed a Russian emigre with a husband (you have never seen), and both have never seen a Purim Seuda?

Sorry, Heichal HaTorah, there seems to be a lack of sensitivity, something that prevents Geula, rather than encourages it. Frankly, in the next edition, there should be an open apology. I think that’s at least as important as whatever else is written in the next edition.

Postscript: When I pressed post, WordPress the blog infrastructure suggested that “non-frum” be replaced with “no-trump”. I nearly fell off my chair.

A Freilichen Purim to all, frum and not yet frum.

Shaul Hamelech’s מלחמה with עמלק

The following is a nice guest post from R’ Meir Deutsch. I know he would appreciate comments and הערות especially from those of you (unlike me who is an עם הארץ in Tanach.)

Please note all of R’ Meir Deutsch’s posts are copyright, which means you need to get permission from him before you reproduce them in any way.

Unfortunately the sources were in a different colour in the original, but WordPress seems to ignore that.

 

מאיר דויטש                            תמחה את זכר עמלק והמלך שאול

 

התורה אומרת “זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצריים. אשר קרך בדרך ויזנב בך כל הנחשלים אחריך ואתה עייף ויגע ולא ירא אלוקים. והיה בהניח ה’ אלוקיך לך מכל אויבך מסביב, בארץ אשר ה’ אלוקיך נותן לך נחלה לרשתה, תמחה את זכר עמלק מתחת השמיים לא תשכח” (דברים כ”ה, י”ז-י”ט).

 

שאול המלך מקבל צווי לצאת למלחמה בעמלק. הציווי הוא

“כה אמר ה’ צבאות, פקדתי את אשר עשה עמלק לישראל, אשר שם לו בדרך בעלותו ממצריים. עתה לך והכית את עמלק והחרמתה את כל אשר לו ולא תחמול עליו, והמתה מאיש ועד אישה, מעולל ועד יונק, משור ועד שה, מגמל ועד חמור (שמואל א, ט”ו, ב-ג).

 

לאחר הקרב כועס ה’ על שאול ושולח אליו את שמואל ואומר לו “ניחמתי כי המלכתי את שאול למלך כי שב מאחרי ואת דבריי לא הקים” כי לא קיים את הצו להחרים את כל אשר לעמלק, “ויחמול שאול והעם על אגג ועל מיטב הצאן והבקר”.

שאול המלך יוצא לקראת שמואל כדי לברכו לשלום, ולפני שזה האחרון, שמואל, החל בדברו אומר לו שאול: ” ברוך אתה לה’, הקימותי את דבר ה’ ” (שם י”ג).

כאן נשאלת השאלה, כיצד שאול, שהוא מלך ישראל, אומר לשמואל “הקימותי את דבר ה'”, כאשר הוא יודע כי העם לקח צאן ובקר מהשלל, ואגג מלך עמלק אומנם נישבה אבל לא הוצא להורג?

גם כאשר שמואל מוסר לשאול את הודעת ה’ “וישלחך ה’ בדרך ויאמר לך והחרמת את החטאים, את עמלק, ונלחמת בו עד כלותם אותם. ולמה לא שמעת בקול ה’ ותעט אל השלל ותעש הרע בעיני ה'” (שם י”ח, י”ט), מה משיב לו שאול? “ויאמר שאול אל שמואל, אשר שמעתי בקול ה’, ואלך בדרך אשר שלחני ה’ (שם כ’).

 

כיצד מצדיק את עצמו שאול בפני שמואל? מדוע חושב שאול כי הקים את דבר ה’, שמע בקול ה’, הלך בדרך אשר שלחו ה’?

בניגוד לשמואל, שהוא נביא, שאול הוא מלך, הוא איש צבא שיוצא למלחמה בראש חייליו, הוא המצביא העליון, ולכן עליו לפעול בתור שכזה. הוא למד מההיסטוריה הצבאית היהודית והעתיק אותה למלחמתו שלו בעמלק. בכיבוש הארץ על-ידי יהושע צווה גם הוא להחרים. ה’ אומר ליהושע “ועשית לעי ולמלכה כאשר עשית ליריחו ולמלכה, רק שללה ובהמתה תבוזו לכם …” (יהושע ח’ ב’). ומה נאמר ביריחו “והייתה העיר חרם היא וכל אשר בה לה'” (שם ו’ י”ז). וכיצד פעל יהושע כאשר נכבשה עי על-ידי האורב (המערב) והועלתה באש? “ואת מלך העי תפסו חי ויקריבו אותו אל יהושע” (שם ח’ כ”ג). רק אחרי ככלות ישראל להרוג את כל יושבי העי, שורף יהושע את העיר ותולה את מלכה. במלחמתו של יהושע בחמשת מלכי האמורי (ירושלים, חברון, ירמות, לכיש ועגלון) נסו אלה למערה להיחבא.

מה עושה יהושע? “ויאמר יהושע, גלו אבנים גדולות אל פי המערה, והפקידו עליה אנשים לשמרם. ואתם אל תעמדו, רדפו אחרי אויביכם וזינבתם אותם ” (שם י’ י”ח-י”ט). רק ככלות יהושע ובני ישראל להכותם מכה גדולה מאוד עד תומם, אומר יהושע “פיתחו את פי המערה והוציאו אלי את חמשת המלכים האלה מן המערה” (שם כ”ד), ורק אז היכם והמיתם ויתלם על עצים.

 

שאול המלך, כמצביא, למד את דרכי המלחמה. הוא יודע כי כל זמן שמלך חי, גם אם הוא נשבה או נותק (במערה) מצבאו, אין ממליכים מלך במקומו. התוצאה היא כי הלוחמים נשארים ללא מנהיג וכך קל יותר להביסם בקרב. לאחר תבוסת האויב אפשר להתפנות לצווי  גם לגבי המלכים. כך גם עשה שאול עם אגג מלך עמלק, הוא אומר לשמואל “[…] ואביא את אגג מלך עמלק” (שמואל א ט”ו, כ’), מלך עמלק נלקח בשבי, לא שחררתי אותו (ראה רד”ק האומר בעניין זה: “אם לא המיתיו עם האחרים לא שלחתיו לנפשו, הנה הביאותיו ויומת”).

זה דרכו של מלך בניהול מלחמה.

 

עתה נשארת פתוחה שאלת השלל.

כאשר אומר שאול לשמואל לראשונה “הקימותי את דבר ה'”, שואל אותו שמואל “ומה קול הצאן הזה באוזני, וקול הבקר אשר אנוכי שומע” (שם ט”ו, י”ד). מה משיב לו שאול? “מעמלקי הביאום, אשר חמל העם על מיטב הצאן והבקר למען זבוח לה’ אלוקיך, ואת היותר החרמנו “(שם ט”ו). מתשובתו זו של שאול לשאלתו של שמואל אנו מניחים כי שאול פירש את “חרם” כחרם לה’, למען זבוח לה’ ולא כשלל. חיזוק לפירוש זה אנו רואים מהעובדה כי חמל העם על מיטב הצאן והבקר, דהיינו הבהמות הטהורות אותן ניתן להקריב קורבן לה’. העם לא חמל על מיטב הגמל או על מיטב החמור (ניזכר בצווי המקורי “והמתה מאיש ועד אישה, מעולל ועד יונק, משור ועד שה, מגמל ועד חמור”). אם העם היה בוזז לעצמו הוא היה בוזז גם את מיטב הגמל והחמור.

לכן חוזר ואומר שאול אל שמואל כי קיים את דבר ה’.

 

שמואל שוכנע כנראה מדבריו של שאול ומניח לנושא של קיום הציווי. מה שחורה לשמואל זה חוסר המנהיגות שהראה שאול כלפי העם. שאול רצה להחרים גם את הצאן והבקר, אבל העם  ביקש ממנו להחרימם לה’, ייתכן ואמרו כי בכך לא יצטרכו להקריב קורבן תודה על ניצחונם מהצאן והבקר של עצמם. אנו רואים תוכחה זו בדבריו אל שאול: “ויאמר שמואל, הלוא אם קטון אתה בעיניך ראש שבטי ישראל אתה” (שם ט”ו, י”ז), ושאול מודה “ויאמר שאול אל שמואל, חטאתי כי עברתי את פי ה’ ואת דבריך, כי יראתי את העם ואשמע בקולם” (שם כ”ד). אדם שאין לא כושר מנהיגות אינו יכול להיות מלך, לפיכך העונש הוא העברת המלוכה לרעך הטוב ממך.

 

פורים שמח!         

%d bloggers like this: