Guest post from Meme: Parshas Beshalach and more

Comments welcome.

ויהי בשלח פרעה את העם. שבט העבדים יוצא לעבוד את ה’ שלושת ימים במדבר. הוא לוקח עימו את הנשים, הילדים, הצאן והבקר וצידה לדרך. כאשר עברו אותם שלושת ימים מבין פרעה כי “ברח העם” והוא עומד להפסיד את עבדיו. העבדות של בני ישראל הייתה עבדות משונה. מצד אחד נוגשים ועבודת פרך, ומצד שני אותם עבדים הם הבעלים של צאן ובקר, שהם סמל הסטאטוס באותם ימים. זו הייתה מאין עבדות של עבדים קפיטליסטים. ייתכן שגם להם היו עבדים שטיפלו בצאן ובבקר שלהם כאשר הם עצמם עבדו בפרך.

בני ישראל נוסעים מסוכות ויחנו באיתם בקצה המדבר, ופרעה אומר: “סגר עליהם המדבר“. התורה ממשיכה ואומרת “וישובו” (על עקבותיהם) “ויחנו […] בין מיגדול ובין הים“. האם כבר עברו את הים והגיעו לקצה המדבר ונצטוו לשוב ולחצות את הים בכיוון ההפוך ולחנות ליד הים, בצידו המערבי, בצידה של מצריים? כבר אמרנו שפרעה אומר “סגר עליהם המדבר” ולא סגר עליהם הים. לאחר קריעת ים סוף הם ממשיכים אל מידבר שור ומשם מרתה, שם משליך משה עץ הממתיק המים המרים. משם אלימה עם 12 עינות מים ושבעים תמרים. האם יכלו להצטייד כאן במזון להמשך הדרך? האם שבעים עצי תמרים נותנים כמות פרי המספיקה לאותם 4 מיליון נפש יוצאי מצריים? מאלים נוסעים למדבר סין אליו מגיעים חודש לאחר יציאתם ממצרים, ב-15 לחודש השני.

אחר חודש של מסעות, במדבר סין, הם מרגישים רעב. אזלו המצות שנאפו בחיפזון, הצידה שלקחו עמם, והתמרים מנוה המדבר שבאלים. הם אומרים למשה ולאהרון:

“מי ייתן מותנו ביד ה’ בארץ מצריים בשיבתנו על סיר הבשר, באוכלנו לחם לשובע, כי הוצאתם אותנו אל המידבר הזה להמית את כל הקהל הזה ברעב.” טענה מוצדקת אחר הצמא של המים המרים ושהייה במדבר הצחיח. לא בכל מקום היה נווה מדבר עם תמרים. גם החלב מן הצאן והבקר שברשותם, החמאה הגבינות ואולי היוגורטים לא הספיקו. אבותינו היו כנראה אוכלי בשר, ולכן ביקשו בשר ולחם.

אז אומר ה’ למשה כי הוא “ממטיר […] לחם מין השמיים.” ה’ מבטיח למשה כי ייתן לעם לחם, אבל משה, על דעת עצמו, מרחיב את ההבטחה ואומר לבני ישראל:

“ויאמר משה בתת ה’ לכם בערב בשר לאכול, ולחם בבוקר לשבוע, בשמוע ה’ את תלונותיכם…”

תלונת בני ישראל על הרעב הייתה סיר הבשר ולחם לשובע שבמצריים. ה’ מבטיח לבני ישראל רק לחם משמיים. כדי לרצות את העם ולתת להם את כל מה שביקשו, משה מרחיב את ההבטחה לבשר וללחם. האם היה למשה סמכות או כיסוי להרחבת ההבטחה של ה’? בכל אופן, ה’ בא לקראת משה ואומר בהמשך:

“שמעתי את תלונות בני ישראל, דבר אליהם לאמור: בין הערביים תוכלו בשר ובבוקר תשבעו לחם וידעתם כי אני ה’ אלו-היכם.”

כאן ממשיכה התורה ומפרטת את המנה היומית של המן, עומר לגולגולת, וכדי שידייקו מציינת כי העומר הוא עשירית האיפה. התורה ממשיכה כי ביום השישי ייקחו מנה כפולה. אנו רואים פירוט רב על ההתעסקות במן. האם נאמר דבר על הבשר? כמה בשר עליהם לאסוף? האם גם את הבשר צריך להכין ביום השישי עבור שבת? האם ימצאוהו במחנה ביום השבת?

כאשר אני עובר מפרשתנו אל פרשת “בהעלותך” שבספר במדבר, אני נתקל בבעיה.

בפרשת “בהעלותך” שבספר במדבר נאמר:

והאספסוף אשר בקרבו התאוו תאווה וישובו ויבכו גם בני ישראל ויאמרו: מי יאכילנו בשר? זכרנו את הדגה אשר נאכל במצריים חינם, את הקישואים ואת האבטיחים ואת החציר ואת הבצלים ואת השומים. ועתה נפשנו יבשה, אין כל בלתי את המן עינינו.” יש להדגיש שהתורה אומרת שהאספסוף  התאווה, ואליו הצטרפו לאחר מכן גם בני ישראל.

משה פונה אל ה’ ואומר: “מאין לי בשר לתת לכל העם הזה…”. ה’ משיב: ” ואל העם תאמר: התקדשו למחר ואכלתם בשר כי בכיתם באוזניי […]  לא יום אחד תוכלון ולא יומיים לא חמישה ימים ולא עשרה ימים ולא עשרים יום. עד חודש ימים, עד אשר יצא מאפכם…”

משה, כלא מאמין למשמע אוזניו, שואל את ה’: “600 אלף רגלי העם… ואתה אמרת בשר אתן להם ואכלו חודש ימים? הצאן והבקר ישחט להם ומצא להם? אם כל דגי הים יאסף להם ומצא להם?” ה’ משיב לו בשאלה: “היד ה’ תקצר? עתה תראה היקרך דברי אם לאו.” ה’ מביא רוח שבעקבותיה באים השלווים אל המחנה.

הבעיה שלי היא: אם בפרשתנו, פרשת בשלח, קיבלו בני ישראל, כבר כעבור חודש מיציאתם ממצריים, את הלחם – המן, ואת הבשר – שלווים, מדוע בכו בפרשת “בהעלותך” כי אין להם בשר “בלתי המן”? הרי יש להם שלווים כבר מהחודש הראשון ליציאתם ממצריים? יש שלווים ועדיין מבקשים בשר? אולי בשר אחר? אבל גם שם לא קיבלו בשר אחר אלא שלווים.

חיפשתי תשובה לשאלתי אצל מפרשי התורה. ה”בכור שור (רבנו יוסף)” רואה את השלו של פרשתנו כסיפור השייך לפרשת “בהעלותך”. לדעתו, שניהם סיפור אחד הם. ולמה נכתב כאן? כי פרשתנו מדברת על המן וגם ב”בהעלותך” מדובר על המן, הכניס הכתוב את השלווים לפרשתנו. פירוש זה נראה דחוק. בפרשתנו העם רעב ורוצה אוכל, מבקש בשר ולחם ומקבל מן ושלווים. בפרשת בהעלותך העם אוכל כבר מן ומתאווה לבשר. בפרשתנו אין העם הרעב נענש בבקשו מזון, שלא כן ב”בהעלותך”, שם “ויך ה’ מכה רבה מאוד” את העם המתאווה לבשר.

חזקוני אומר כי השלו של פרשתנו פסק אחר שנה. האומנם? בפרשתנו נאמר בערב יאכלו בשר ובבוקר לחם – מן. האם כתוב בתורה שהבשר פסק והמן המשיך? האם פסקו בני ישראל לאכול ארוחת ערב? חזקוני מסתמך על דעתו של יוסף קרא שבתוספות בערכין. על מה מסתמך אותו ר’ יוסף קרא לא פורש!

הרמב”ן,  בהסתמכו על דברי רש”י במסכת ערכין (טו ב), ובניגוד לדעת יוסף קרא בתוספות שם,  אומר “שהיה השלו עימהם מן היום ההוא והלאה כמו המן”. הרמב”ן הוא גם הפרשן היחיד שמצאתי שדן בשאלתנו. הוא זהיר בדבריו ואינו בא לקבוע אלא אומר כי ייתכן והבשר שקיבלו בני ישראל החל מהחודש השני ליציאתם ממצריים לא היה מספיק לכולם. לא נאמר שכל אחד אסף אותו ולא באיזו כמות לנפש הוא נאסף כמו במן. האספסוף כנראה לא הצליח לאסוף, וכאשר הם התלוננו הצטרפו אליהם גם מבני ישראל שלא הצליחו לאסוף מן השלו ולאכול בשר. לפי דבריו יוצא כי איזה מסכנים או חלשים שלא הצליחו להידחף ולאסוף “מהסוכריות שנזרקו על החתן”, בא כל הכעס של ה’ והוא הכה בהם מכה רבה מאוד. קברות התאווה.

זאת הייתה שאלתי הראשונה לפרשת הבשר שבפרשת “בהעלותך”. אסיים בתמיהה נוספת.

אם, כאן בפרשתנו, נותן ה’ בשר שלווים להאכיל את בני ישראל מידי יום, ומשה רואה זאת במו עיניו כדבר יום ביומו, מדוע בפרשת “בהעלותך” אינו מאמין אותו משה, או מפקפק,  ביכולתו של ה’ לספק בשר, לא בכל יום אלא לחודש ימים בלבד ואומר: “הצאן והבקר ישחט להם ומצא להם? אם כל דגי הים יאסף להם ומצא להם?” בפרשתנו מרחיב משה על דעת עצמו את אספקת המזון ליוצאי מצריים. ה’ מבטיח לחם ומשה מרחיב את ההבטחה לבשר ולחם. לא זו בלבד שמשה מבטיח מה שה’ לא הבטיח, אין משה מפקפק כאן ביכולת להאכיל את העם בשר, ואין הוא שואל: “מאין לי בשר לתת לכל העם הזה…”.

 

Author: pitputim

I'm a computer science professor in Melbourne, Australia although my views have nought to do with my employer. I skylark as the band leader/singer for the Schnapps Band. My high schooling was in Chabad and I continued at Yeshivat Kerem B'Yavneh in Israel.

4 thoughts on “Guest post from Meme: Parshas Beshalach and more”

      1. Was expecting some remarks, feedback or similar. I wonder-is it because it is written in Hebrew and not in English?

        As no one had a comment, I shall try to elaborate one of my dilemmas, THE CROSSING of YAM SUF.

        Ramses Sukot Migdol Pi-Hachirot Sea Eitam Shur-Desert Mara Eilim Sin-Desert

        This is not a map, just a schematic presentation.

        שמות טו-טז
        1. ויסעו מסוכות ויחנו באיתם בקצה המדבר
        Going from Sukot to Eitam one has to cross the sea

        2. וישובו ויחנו לפני פי-החירות בין מידגול ובין הים
        They returned and parked ahead of Pi-Hachirot between Migdol and the sea. Going back from Eitam to Pi-Hachirot they had to cross the sea in the opposite direction than before – they returned.

        3. ויסע משה את ישראל מים סוף ויצאו אל מדבר שור
        To get to the Shur-Desert they had to cross the sea again
        .
        4. ויסעו מרתה, ויבואו אלימה, ויסעו מאלים […] אל מדבר סין.
        We see here that BNE YISRAEL crossed the sea three time, one of them by going back toward Egypt.

        Now, let us look at the description in SEFER BAMIDBAR.
        במדבר לג
        1. ויסעו […] מרמסס ויחנו בסוכות. ויסעו מסוכות ויחנו באיתם בקצה המדבר
        Going from Sukot to Eitam they had to cross the sea.

        2. ויסעו מאיתם וישב על פי החירות […] ויחנו לפני מיגדול
        As we saw in SHMOT, Moshe took the folk back from Eitam to Pi-Hachirot. As there, also here they had to cross the sea in the opposite direction.

        3. ויסעו מפני החירות ויעברו בתוך הים המדברה […] במדבר איתם ויחנו במרה. ויסעו ממרה ויבואו אלימה
        Now they have to cross the sea, but this time it says that they crossed it by going into the sea, and they eventually reach Eilim. Here they did not go as far as the Sin-Dessert as mentioned in Shmot, but instead:

        4. ויסעו מאלים ויחנו על ים סוף. ויסעו מים סוף ויחנו במדבר סין
        Here we have another march back toward Egypt. It is not mentioned in Shmot. Did they cross the sea here or just stopped at the sea shore? All the same, after looking at the sea for the last time they leave Yam-Suf and reach the Sin-Desert, which they did in Shmot going directly to it without returning to the sea.

        What we see is that the journeys of Israel, after leaving Egypt, were forwards and backwards. They cross the sea and reach the desert. Paroh says: the desert closed on them (not the sea). When Paroh dicides to go after Bne Yisrael, Moshe takes them back to the sea. What happened there at KRIAT YAM SUF we all know.
        What is surprising is that in Shmot we have three crossings of the sea, one of them in the opposite direction. In Bamidbar we have also the three crossings, but before getting to the Sin-Deseret they go back to the sea once more.
        At KRIAT YAM SUF we know how Moshe and Israel crossed the sea. I wonder how were the other sea crossings done?

        Like

Leave a Reply

Please log in using one of these methods to post your comment:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s