Lighting Chanuka Candles on Motzei Shabbos

The following is from מו׳ר הגאון הגדול הרב  Yosef Dov Halevi Soloveitchik ז׳ל.

R’ Yosef Karo in the standard Shulchan Aruch (תרפא:ב) concludes that we light the Chanuka lights before the Havdolo candles. However, when one comes home after Shule, many follow the Taz, that first one performs Havdala and then lights Chanuka licht.

הגאון הגדול הרב Rav Moshe Soloveitchik ז׳ל (the Rav’s father, and eldest son of R’ Chaim Brisker) explains that there is a difference between lighting in Shule and lighting at home.

The prime purpose of lighting in Shule is a requirement on the congregation to publicise the miracle. As the Vilna Gaon is quoted by his students (note the Biur Hagro was not actually written by the Gaon, but by his students)  (תרעא:ז) that every place where the Rabbis required the concept of publicising a miracle, they also required that this miracle is also publicised by the congregation. They bring a proof from Hallel on Pesach Night at Maariv  (which by the way, the Rav used to say in davening even though he davened Nusach Ashkenaz; the Rav was not afraid to “correct Nusach” e.g. He also said the Avoda of Yom Kippur according to Nusach Sefard because he felt it was a Halachically more accurate description of the Avoda of the Cohen Gadol). On Pesach night, Chassidim, and those who daven Nusach Sefard, don’t follow the Ramoh and, per R’ Yosef Karo, the Mechaber

בשו”ע או”ח סי’ תפ”ז ס”ד “בליל ראשון של פסח גומרין ההלל בצבור בנעימה בברכה תחלה וסוף, וכן בליל שני של שני ימים טובים של גליות

[As an aside, I remember the Rabbi of an important Shule in Melbourne, who used to daven at Chabad in the evening on Pesach Night because it was near his home and his Shule probably didn’t have a Minyan or it was too far for him to walk to as he got older, and when Chabad/Nusach Sefard started Hallel, he would leave Shule. He sat behind me. I was young, but I thought and continue to think that this was not the correct behaviour, but I will leave that issue as he is in another world.]

Back to Pesach. Even though we are required to say Hallel over a cup of wine (at the Seder) that is our personal requirement. However, the congregation, has a separate requirement to say Hallel as a congregation ציבור. When does a congregation get the “halachic designation” of a congregation? If they davened Mincha together, they are a Tzibbur/Congregation that group “is existentially formed” and now must perform the congregational פרסומי ניסא. For this reason, we light in Shule between Mincha and Maariv, even though many have the custom to light after Maariv at home. The reason being that the congregation assumes it’s requirement to light, as soon as they are designated as a congregation, and that occurs immediately after Mincha, because they have an on following requirement to continue with Ma’ariv.

Therefore, in respect of Shule, after Ma’ariv, where they no longer have any congregational duties, there is no more “congregation” and no special requirement to have פרסומי ניסא. Most people might still be there, however, they aren’t halachically a congregation requiring the lighting once they have completed their davening.

So let’s turn to Motzai Shabbos where we can only light the candles once Shabbos goes out. It would seem that since they have already davened, they no longer are designated as a congregation  and no longer a requirement to light as a congregation. In order to avoid this conundrum, the Minhag has become to light the Havdala, as a congregation, after Chanuka lights, because at that time, they are still a congregation requiring Havdala, and therefore the פרסומי ניסא of a congregation has not dissipated. Note that the definition of a congregation is not whether most are there or not. Rather, it is about whether those who are there, are still considered a congregation because they haven’t completed their full davening.

Rav Soloveitchik wondered about gatherings where there was no congregational activity, such as Ma’ariv, e.g. at a fundraiser or the like where most would have already davened Ma’ariv in their own congregations. As such, Rav Soloveitchik questioned whether in such circumstances there was a congregational פרסומי ניסא that was incumbent halachically.

One could turn attention to the “Chanuka in the Park” type celebrations. From my observation, it is sometimes dubious that there is a congregational requirement for publicising the miracle. However, if one assumes, quite reasonably, that many of the people will consider this their private and only lighting of Chanuka candles on that evening, it perhaps would be that an entrance fee be charged, nominally, so that they can become part of the pseudo-mega-household that is lighting the Menora (as opposed to a congregational Chiyuv) to do so. Yes, I see many Chabadniks put Tefillin on people, but the minute they have finished with their Tefillin, those people have done a personal Mitvah, but not a congregational activity that is still incomplete.

It is somewhat ironic, but exact, that congregation isn’t defined by numbers, but by responsibility. Even a group of 10 is a congregation, and as long as they still have a congregational task, they must light Chanuka lights in the Shule. Yet, one could have 5000 people with no Halachically congregational requirement to light Chanuka lights because they aren’t a צבור halachically, because they are not involved in a Tzibbur mandated affair.

Don’t get me wrong. I’m not arguing against lighting Chanuka candles in public places. I’m simply repeating the precise halachic categorisation of these acts, as per the words of the Rav and his father.

There are other explanations, including the need to have Chanuka at home with food, and at Shule it’s only for those who don’t know how to perform at home. I’m not going there.

 

Guest post from R’ Meir Deutsch on Chanuka

What is Chanuka? This is the question in Mesechet Shabat. The question wants actually to give an answer to two customs; why are we celebrating eight days, and why are we lighting candles. The answer comes in a compact package – a can of oil sealed by the high priest.
Happy Chanuka.

חנוכה
מאיר דויטש © כל הזכויות שמורות

בתלמוד מוזכרים שני חגים שאינם מחגי התורה – פורים וחנוכה. בשניהם אנו אומרים “על הנסים”. כידוע, לפורים יש מסכת שלמה – מסכת מגילה, כמו כן מגילה שלמה שהיא מגילת אסתר, וכל זה על נס שקרה מחוץ לגבולות הארץ, בגולה. מה יש לנו לחנוכה? לא מגילה ולא מסכת. לכן אין זה מפליא שהגמרא צריכה לשאול “מאי חנוכה?”
על כך משיבה הגמרא במסכת שבת כא, ב: “בכ”ה בכסליו ימי חנוכה תמניא […] כשנכנסו יוונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל, וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום, בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול, ולא היה בו אלא להדליק יום אחד, נעשה נס והדליקו ממנו שמונה ימים, לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה”. לפי התלמוד הנס הוא פך השמן. האם לפך שמן שבער שמונה ימים צריך לקבוע לדורות שמונה ימים טובים והלל והודאה? בתשובת התלמוד אין כל זכר לניצחונות על צבאות אדירים על ידי קומץ של חקלאים. אפילו כיבוש ירושלים ושחרורה אינו מוזכר. כמו כן אין אזכור לטיהור המקדש ובניית מזבח חדש. יש רק נס אחד – פך השמן.
על ההיסטוריה של אותה תקופה אנו למדים מספרי החשמונאים ומיוספוס, ואולי מעט מתפילת “על הנסים” שבה אנו אומרים: “מסרת רבים ביד מעטים […] וטיהרו את היכלך”, מעניין כי בתפילה זו לא מוזכר פך השמן. מדוע אין זכר לכל הדברים הללו בתלמוד? האין הניצחונות וטיהור המקדש נסים גדולים מפך השמן? יש האומרים כי דעתם של חז”ל לא הייתה נוחה מבית החשמונאים, שהמליכו את עצמם אף על פי שהיו משבט לוי ולא מבית דוד. טענה זו אינה עומדת מאחר שתפילת “על הנסים” משבחת את בית החשמונאים. אולי חכמינו לא ראו בניצחונות החשמונאים ובטיהור המקדש דבר גדול משום שבימיהם הארץ הייתה נתונה תחת שלטון זר, בית המקדש כבר לא היה קיים, והניצחונות איבדו את משמעותם. לתשובה זו מצאתי סימוכין. בהקדמה למגילת תענית כתב המקבץ: “הנה באתי במגילת תענית לקרות הנסים ונפלאות שנעשו לאבותינו שקבעום על ידם לעשות יו”ט באותן ימים”. חכמינו שאלו: “תנו רבנן: מי כתב מגילת תענית? אמרו: חנניה בן חזקיה וסיעתו, שהיו מחבבין את הצרות” (שבת יג, ב).
האין זה מפליא כי ספר המתאר נסים ונפלאות, לפי הגמרא, חיברו אותו “מחבבי הצרות”? כנראה שהזכרת הטובות של אז, אשר אינן קיימות היום, היא כעין “הזכרת צרות”, לפיכך קבעו חכמינו הלכתא: “בטילה מגילת תענית” (ראש השנה יח, ב), בכך ביטלו גם את “יום ניקנור” אותו יכולנו לחגוג יחד עם יתר הניצחונות של בית חשמונאים.
תשובת הגמרא לשאלת “מאי חנוכה” ופך השמן תמוהה. הרי המקדש כולו חולל והיה צריך לטהרו, אין מזבח ואין לחם הפנים, אבל גם אין מנורה כי היא נלקחה על ידי היוונים. בית חשמונאי בנה מנורה חדשה. בתחילה נעשתה משיפודים של ברזל מצופים בעץ, העשירו ועשאום מכסף, חזרו והעשירו עשאום מזהב (ראש השנה כד, ב; עבודה זרה מג, א; מנחות כח, ב.). הכול טמא! אם הדבר החשוב ביותר היה למצוא שמן טהור? מדוע אם כן, במקום לחכות לנס, לא החלו בייצור מעט שמן בירושלים עד שיוכלו להביאו מתקוע שבגליל? המהרש”א אמר כי לא יכלו לעשות זאת כי כולם היו טמאים. אם כך המקדש טמא, בוני מנורת השיפודים טמאים, מדליק המנורה טמא, ורק השמן במנורה טמאה הוא טהור!

בשאלת הגמרא “מאי חנוכה” נשאלות למעשה השאלות: מדוע חג של שמונה ימים ומדוע מדליקים נרות.

כאמור, ספרי החשמונאים מספרים לנו מעט על ההיסטוריה של אותה תקופה. ספר ב’ מספר על איגרת:
“אל היהודים אשר במצרים ובברכה מאת האחים היהודים בירושלים ובארץ יהודה שלום רב. […] ונתפלל לה’ ויעתר לנו, וזבח ומנחה הבאנו והדלקנו את הנרות ונערוך את הלחם. ועתה עשו את ימי חג הסוכות בחודש כסלו” (א”ש חרטום, הספרים החיצונים: חשמונאים ב, תל-אביב 1979).

באותו ספר בפרק העשירי כתוב: “ביום עשרים וחמישה לחודש ההוא, הוא כסלו, חגגו שמונה ימים כחג הסוכות, בזכרם כי לפני זמן מה בילו את ימי חג הסוכות בהרים ובמערות”. וכיצד הוא נחוג אז? “במקלות מקושטים ובענפים המצויים בעונה ההיא ובתמרים הודו לה’ על אשר הצליח דרכם”.
לפי ספרי החשמונאים, בחודש כסליו היה כבר המקדש טהור, הוקרבו זבחים, הדליקו נרות וערכו כבר גם את לחם הפנים. לא מסופר בספרי החשמונאים על נס פך השמן, וגם אצל יוסף בן מתתיהו הוא אינו מוזכר. הקריאה של הלוחמים לאחיהם במצרים היית לחוג את חג הסוכות בחודש כסליו.
יוספוס קורא לחנוכה “חג האורים” או “חג הנרות”. גם בסוכות מוזכר חג האורים בשמחת בית השואבה.
“מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו. במוצאי יום טוב הראשון של חג ירדו לעזרת נשים ומתקנין שם תיקון גדול. מנורות של זהב היו שם, וארבעה ספלים של זהב בראשיהם, וארבעה סולמות לכל אחד ואחד, וארבעה ילדים מפירחי כהונה, ובידיהם כדים של מאה ועשרים לוג שהן מטילין לכל ספל וספל. מבלאי מכנסי כהנים ומהמייניהן, מהן היו מפקיעין, ובהן היו מדליקין. ולא היה חצר בירושלים שאינה מאירה מאור בית השואבה” (סוכה דף נא עמוד א).

התלמוד ממשיך (סוכה דף נג עמוד א): “תניא, אמרו עליו על רבן שמעון בן גמליאל כשהיה שמח שמחת בית השואבה היה נוטל שמנה אבוקות של אור, וזורק אחת ונוטל אחת ואין נוגעות זו בזו”.
האם אנו יכולים ללמוד גם מחכמינו כי יש קשר בין חנוכה לסוכות? חנוכה הוא החג היחיד שאינו מוזכר בכתובים בו גומרים את ה”הלל” (לפני שנקבע לאמרו ביום העצמאות וביום ירושלים). הגמרא בירושלמי, סוכה ד, ה אומרת: “שמונה עשר יום ולילה אחד קורין בהן את ההלל בכל שנה [הכוונה “הלל” שלם] שמונת ימי החג [סוכות ושמיני עצרת] ושמונת ימי החנוכה ויום טוב של עצרת [שבועות] ויום טוב הראשון של פסח ולילו”.
לפורים יש מגילה שלימה ויש גם מסכת, אבל אין אומרים בו את ה”הלל”, לעומתו, בחג החנוכה, גומרים את ה”הלל” כמו בחג הסוכות.
קשר נוסף נמצא במחלוקת בין בית שמאי ובית הלל על הדלקת הנרות. גם אם לא מוזכר שם במפורש חג הסוכות, הרי ניתן לנו רמז: “בית שמאי אומרים יום ראשון מדליק שמנה מכאן ואילך פוחת והולך, ובית הלל אומרים יום ראשון מדליק אחת מכאן ואילך מוסיף והולך”. ישנה מחלוקת מה הטעם של בית שמאי ובית הלל, אחת הדעות היא: “וחד אמר: טעמא דבית שמאי – כנגד פרי החג [שבקורבנות חג הסוכות היו פוחתים והולכים בכל יום], וטעמא דבית הלל – דמעלין בקדש ואין מורידין. אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: שני זקנים היו בצידן, אחד עשה כבית שמאי ואחד עשה כדברי בית הלל, זה נותן טעם לדבריו – כנגד פרי החג, וזה נותן טעם לדבריו – דמעלין בקדש ואין מורידין” (שבת כא, ב).

נשאל את עצמנו: לדעת בית שמאי, מה עושים פָּרֵי החג של סוכות אצל נרות חנוכה? אם אין קשר בין חג הסוכות לחנוכה, מה מביא אותם להשוות קורבנות של חג הסוכות שמספרם הולך וקטן לאופן הדלקת נרות בחנוכה? האם אין הדבר מצביע על הקשר בין שני החגים? אנו רואים כי גם בתלמוד קשרו בין חנוכה לסוכות.