Lighting Chanuka Candles on Motzei Shabbos

The following is from מו׳ר הגאון הגדול הרב  Yosef Dov Halevi Soloveitchik ז׳ל.

R’ Yosef Karo in the standard Shulchan Aruch (תרפא:ב) concludes that we light the Chanuka lights before the Havdolo candles. However, when one comes home after Shule, many follow the Taz, that first one performs Havdala and then lights Chanuka licht.

הגאון הגדול הרב Rav Moshe Soloveitchik ז׳ל (the Rav’s father, and eldest son of R’ Chaim Brisker) explains that there is a difference between lighting in Shule and lighting at home.

The prime purpose of lighting in Shule is a requirement on the congregation to publicise the miracle. As the Vilna Gaon is quoted by his students (note the Biur Hagro was not actually written by the Gaon, but by his students)  (תרעא:ז) that every place where the Rabbis required the concept of publicising a miracle, they also required that this miracle is also publicised by the congregation. They bring a proof from Hallel on Pesach Night at Maariv  (which by the way, the Rav used to say in davening even though he davened Nusach Ashkenaz; the Rav was not afraid to “correct Nusach” e.g. He also said the Avoda of Yom Kippur according to Nusach Sefard because he felt it was a Halachically more accurate description of the Avoda of the Cohen Gadol). On Pesach night, Chassidim, and those who daven Nusach Sefard, don’t follow the Ramoh and, per R’ Yosef Karo, the Mechaber

בשו”ע או”ח סי’ תפ”ז ס”ד “בליל ראשון של פסח גומרין ההלל בצבור בנעימה בברכה תחלה וסוף, וכן בליל שני של שני ימים טובים של גליות

[As an aside, I remember the Rabbi of an important Shule in Melbourne, who used to daven at Chabad in the evening on Pesach Night because it was near his home and his Shule probably didn’t have a Minyan or it was too far for him to walk to as he got older, and when Chabad/Nusach Sefard started Hallel, he would leave Shule. He sat behind me. I was young, but I thought and continue to think that this was not the correct behaviour, but I will leave that issue as he is in another world.]

Back to Pesach. Even though we are required to say Hallel over a cup of wine (at the Seder) that is our personal requirement. However, the congregation, has a separate requirement to say Hallel as a congregation ציבור. When does a congregation get the “halachic designation” of a congregation? If they davened Mincha together, they are a Tzibbur/Congregation that group “is existentially formed” and now must perform the congregational פרסומי ניסא. For this reason, we light in Shule between Mincha and Maariv, even though many have the custom to light after Maariv at home. The reason being that the congregation assumes it’s requirement to light, as soon as they are designated as a congregation, and that occurs immediately after Mincha, because they have an on following requirement to continue with Ma’ariv.

Therefore, in respect of Shule, after Ma’ariv, where they no longer have any congregational duties, there is no more “congregation” and no special requirement to have פרסומי ניסא. Most people might still be there, however, they aren’t halachically a congregation requiring the lighting once they have completed their davening.

So let’s turn to Motzai Shabbos where we can only light the candles once Shabbos goes out. It would seem that since they have already davened, they no longer are designated as a congregation  and no longer a requirement to light as a congregation. In order to avoid this conundrum, the Minhag has become to light the Havdala, as a congregation, after Chanuka lights, because at that time, they are still a congregation requiring Havdala, and therefore the פרסומי ניסא of a congregation has not dissipated. Note that the definition of a congregation is not whether most are there or not. Rather, it is about whether those who are there, are still considered a congregation because they haven’t completed their full davening.

Rav Soloveitchik wondered about gatherings where there was no congregational activity, such as Ma’ariv, e.g. at a fundraiser or the like where most would have already davened Ma’ariv in their own congregations. As such, Rav Soloveitchik questioned whether in such circumstances there was a congregational פרסומי ניסא that was incumbent halachically.

One could turn attention to the “Chanuka in the Park” type celebrations. From my observation, it is sometimes dubious that there is a congregational requirement for publicising the miracle. However, if one assumes, quite reasonably, that many of the people will consider this their private and only lighting of Chanuka candles on that evening, it perhaps would be that an entrance fee be charged, nominally, so that they can become part of the pseudo-mega-household that is lighting the Menora (as opposed to a congregational Chiyuv) to do so. Yes, I see many Chabadniks put Tefillin on people, but the minute they have finished with their Tefillin, those people have done a personal Mitvah, but not a congregational activity that is still incomplete.

It is somewhat ironic, but exact, that congregation isn’t defined by numbers, but by responsibility. Even a group of 10 is a congregation, and as long as they still have a congregational task, they must light Chanuka lights in the Shule. Yet, one could have 5000 people with no Halachically congregational requirement to light Chanuka lights because they aren’t a צבור halachically, because they are not involved in a Tzibbur mandated affair.

Don’t get me wrong. I’m not arguing against lighting Chanuka candles in public places. I’m simply repeating the precise halachic categorisation of these acts, as per the words of the Rav and his father.

There are other explanations, including the need to have Chanuka at home with food, and at Shule it’s only for those who don’t know how to perform at home. I’m not going there.


With this type of malaise, no wonder American assimilation is at 70% amongst non Orthodox

There are lots I don’t understand. One of the things I could never understand was the Jewish connection to Chanukah by those who otherwise have diminishing Judaism in their lives. The answer isn’t the massive Chanukah Menorah’s put up by Chabad, but they certainly are needed and help enormously. The assimilated Jew has his Pintele Yid, his Jewish Soul, so overcome by the goings on in a multicultural or Xtian dominated society, that they make the same types of rationalisations that they do with their diminishing Jewish identity. Let’s be clear. Identifying with Israel, which was such a positive force post holocaust, won’t wash with our tree-hugging, tikkun olam, social justice types. We now have the abhorrent New Israel Fund which is a direct outcome of this type of feeling. They hold onto the hope of a “two state solution” when one side (Abbas and Co) will simply never recognise Israel as a Jewish State, a home for Jews.

That being said, we must hang on and enhance those elements of truth, which emanate from the truly Jewish soul, and provide meaningful alternatives to counteract the cultural pressure so many seem to feel.

I was rather radical. For over 20 years, when they put up all the Xmas decorations in our University Department office, I refused to step in. I didn’t feel comfortable. I didn’t feel comfortable because they were Xtian symbols, but I felt uncomfortable that the money funding these things were the public purse, and that other days, from other religions weren’t able to acquire equal opportunity.

If someone wants to have a picture of Yoshke or a cross next to their desk, that’s none of my business. I avert my eyes and concentrate on the reason I came to speak with them.

Do we really believe that Chanukah means what it does to the almost assimilated? The miracle of Chanukah is debated among our Rabbis, and there are places where the WAR is the main miracle. There is even conjecture whether they lit Chanukah candles after Chanukah for some time, and whether that was a later custom which became incumbent on us all.

Ironically, Chanukah represents the triumph of those who want to INFILTRATE our culture (perhaps without intention these days unless they are missionaries). Can you imagine if Chanukah didn’t involve lights? It’s almost as if the almost assimilated, are relieved that they can find some link between the pagan Xmas tree lights and their religion, and luckily for them it turns out around the same time.

Nothing is by coincidence. Chanukah represents the challenge of not letting go of what gives us our own identity. Yet, like many challenges God gives us, he dresses them with an outer shell, and if we want to we can break that shell, and find the Jewish element, which represents the truth, as aligned with our heritage.

It took years of quiet diplomatic action, when I used to wish people a happy holiday break, or joked they shouldn’t eat too much at their parties, that they eventually realised I wasn’t joining them in their Pagan-cum-Xtian festival.

I greatly appreciate it when someone recognises this now, and doesn’t say “Merry Xmas”, and engages their brain. I notice that Muslims are less touchy are about this because they consider Yoshke some prophet (but of course lower than Mohammed) so they don’t have a problem saying that (at least in Melbourne). In Egypt, of course the Coptic Xtians are persecuted mercilessly and the world just stands by, as they do to Syrian atrocities. We live in a world of lies and fake feel good emotions.

One can feel good, and even better, simply by being a Mentch, and not being offensive, but religiously embracing Chanukah and Chanukah only.

Does anyone thing that those don’t South in the USA would even remotely contemplate adding Chanukah to their Xmas. Forget it. It is only the Schmaltz belts where people have compromised their values and heritage and succumbed to the gods of Mamon and Acceptability, that such morals outrageous posts, from the Times of Israel, even get published. By publishing this, I struggle with understanding what they achieve. Do they tell us a new reality or perhaps would they be better off encouraging Xtian friends to come to a latke and Ponchke night with candle lighting, but with ABSOLUTELY no hint of capitulation to either religious or capitalist opportunism afforded by the “necessary gifts” and the stress these seem to cause people.

Read the blog post below. Am I over reacting?

Imagine running an education evening entitled “the intersection between Chanukah and Xmas is that your kids are less likely to be Jewish” and having that run by Rabbinic orators and educationists of standing. I’d rather see articles from fellow bloggers like Rabbi Nathan Lopez Cardozo on these topics then some of the more esoteric ones he chooses.

This isn’t a case of mixing solid מין במינו … this is a דבר המעביד within two different מינים and is Treyf, לכל הדעות.

Oh, and PLEASE don’t forget, we give Chanuka Gelt and not presents.

As to “Sylvester” and “New Years Eve”, are we meant to celebrate two days because of Sfeka DeYoma? Yuck.

They say in the name of the Lubavitcher Rebbe, that a little light dispels darkness. I heard Mori V’Rabbi say that this is true, but often you need lots of light to get rid of the rampant thick darkness, and you can’t see to far ahead with minimal light. So to all wishing to reveal the light of the Neshoma, I wish you only success.

I will do my part at this year’s Chanukah celebration with my band Schnapps, as I have for many years. Everyone should try to be at the annual big celebration, sans any reference to Pagan rituals.

PS. We do not say Chag Sameach on Purim or Chanukah. We only say that when there was a Korban Musaf. Try Freilichen Purim, or Purim Sameach, or Chanuka Sameach or some other phrase.

I celebrate Hanukkah, but I love Christmas
Dilute that most wonderful time of the year into a Jewish minor holiday? No thanks, he’d rather enjoy the real thing

I grew up in suburban Chicago surrounded by my fellow Jews — at school, at camp, on the weekends, at my parents’ friends’ houses, in the streets and parks of my neighborhood.

Even then, I knew that Jews made up less than 2 percent of America’s population — but in my childhood world, we were the 99%. If you had stopped 11-year-old me on the street and asked, I could have recited lengthy Hebrew prayers by heart, or told you about the codifying of Jewish law in 200 CE. But when it came to Christianity, I had a basic idea of what Easter was, and could probably have provided a brief bio of Jesus, culled mostly from popular culture. That was about it.

Until December rolled around, that is. Christmas was inescapable — and I loved it. I still do.

Christmas is everywhere. It’s at the malls, in the candy aisle of the grocery store, on the radio and TV, and in the movie theater. And I get how it can all be overwhelming. I understand how it’s a bit much for people to be bombarded starting from Thanksgiving — make that Halloween — with carols and candy canes and Santa and reindeer and manger scenes and ornaments and mistletoe and trees. And I know that for lots of people, it’s bit much how everything is red and green, especially if it’s not even your holiday. Plus — on an intellectual level, at least — I object to the commercialism, the conspicuous consumption and the tackiness of it all.

But if I’m being honest: I love the tackiness. I love the manufactured happiness. I love feeling snow on my shoulders, walking into a heated cafe, sipping hot cider and hearing a Christmas song — probably written by a Jewish composer — on the speakers. I love the contrast between the terrible weather and the enveloping cheer, however artificial it is. I love being able to enjoy the Christmas spirit without having to worry about how it affects the way I celebrate Christmas.

Because I don’t celebrate Christmas. See, we Jews have our own winter festival — it’s called Hanukkah.

Don’t get me wrong: I like Hanukkah. But in America, it’s kind of weak sauce. If Christmas is a thick, juicy hamburger on a sesame bun, American Jews have tried to make Hanukkah into a black-bean burger — something that’s perfectly edible but, really, nothing like the real deal. Hanukkah, like black beans, would be fine as its own separate thing. But instead we’ve flattened it into a cheap imitation of something else.

I’m Jewish, so of course I celebrate Hanukkah. I’m down with the story, the victory of the weak over the strong, the faith fulfilled when a small flask of oil lasted eight days. I’ve even nerded out over the two alternate Hebrew spellings of “Maccabee” and how they correspond to today’s religious-secular divide in Israel.

But I’ve never liked how American Hanukkah in certain ways becomes a diluted, Jewish version of Christmas. So the Christians give presents for Christmas? Sure, we’ll give Hanukkah presents, too. They have tinsel? Sure, we’ll have tinsel, too. They have holiday sweaters? Sure, we’ll have those, too.

Just as I can enjoy the Christmas spirit because I don’t feel personally invested in the holiday, I feel disappointed in Hanukkah precisely because I am invested in it. And in any case, Hanukkah is a minor holiday. I don’t begrudge its significance for anyone, but in Jewish tradition, it’s treated as less important than Rosh Hashanah, Yom Kippur, Passover, and a couple others.

That’s why in Israel, where I lived for five years, Hanukkah is certainly celebrated, but doesn’t receive top billing. There are decorations, menorahs in the windows and sufganiyot — doughnuts filled with jelly or cream — on bakery shelves. Kids get a few days off to sing and play. Giving Hanukkah presents isn’t really a thing there.

Contrast that with the season that runs from Rosh Hashanah through Sukkot and Simchat Torah, a series of festivals and holidays that ended several weeks ago. In Israel, before Rosh Hashanah, supermarkets are stocked with apples, honey and pomegranates, and temporary stands sell greeting cards on the sidewalks. On Yom Kippur, the streets and shops are all closed. Religious people wear white and gravitate en masse to synagogue, while those who aren’t fasting crowd the empty streets with bikes. On Sukkot, there are temporary huts seemingly everywhere, from people’s porches to public squares.

For close to a month, little business gets done. Need to schedule a meeting or start a work project? “After the holidays” is the common refrain. The Jewish holidays there are celebrated on their own merits, not judged against the overwhelming dominance of another religion’s season.

So spare me your Chrismukkah and your Hanukkah bush, and let me culturally enjoy the most wonderful time of the year the way America clearly wants me to.

After all, if Bob Dylan can rock out to an album’s worth of Christmas music, so can I.

Guest post from R’ Meir Deutsch on Chanuka

What is Chanuka? This is the question in Mesechet Shabat. The question wants actually to give an answer to two customs; why are we celebrating eight days, and why are we lighting candles. The answer comes in a compact package – a can of oil sealed by the high priest.
Happy Chanuka.

מאיר דויטש © כל הזכויות שמורות

בתלמוד מוזכרים שני חגים שאינם מחגי התורה – פורים וחנוכה. בשניהם אנו אומרים “על הנסים”. כידוע, לפורים יש מסכת שלמה – מסכת מגילה, כמו כן מגילה שלמה שהיא מגילת אסתר, וכל זה על נס שקרה מחוץ לגבולות הארץ, בגולה. מה יש לנו לחנוכה? לא מגילה ולא מסכת. לכן אין זה מפליא שהגמרא צריכה לשאול “מאי חנוכה?”
על כך משיבה הגמרא במסכת שבת כא, ב: “בכ”ה בכסליו ימי חנוכה תמניא […] כשנכנסו יוונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל, וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום, בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול, ולא היה בו אלא להדליק יום אחד, נעשה נס והדליקו ממנו שמונה ימים, לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה”. לפי התלמוד הנס הוא פך השמן. האם לפך שמן שבער שמונה ימים צריך לקבוע לדורות שמונה ימים טובים והלל והודאה? בתשובת התלמוד אין כל זכר לניצחונות על צבאות אדירים על ידי קומץ של חקלאים. אפילו כיבוש ירושלים ושחרורה אינו מוזכר. כמו כן אין אזכור לטיהור המקדש ובניית מזבח חדש. יש רק נס אחד – פך השמן.
על ההיסטוריה של אותה תקופה אנו למדים מספרי החשמונאים ומיוספוס, ואולי מעט מתפילת “על הנסים” שבה אנו אומרים: “מסרת רבים ביד מעטים […] וטיהרו את היכלך”, מעניין כי בתפילה זו לא מוזכר פך השמן. מדוע אין זכר לכל הדברים הללו בתלמוד? האין הניצחונות וטיהור המקדש נסים גדולים מפך השמן? יש האומרים כי דעתם של חז”ל לא הייתה נוחה מבית החשמונאים, שהמליכו את עצמם אף על פי שהיו משבט לוי ולא מבית דוד. טענה זו אינה עומדת מאחר שתפילת “על הנסים” משבחת את בית החשמונאים. אולי חכמינו לא ראו בניצחונות החשמונאים ובטיהור המקדש דבר גדול משום שבימיהם הארץ הייתה נתונה תחת שלטון זר, בית המקדש כבר לא היה קיים, והניצחונות איבדו את משמעותם. לתשובה זו מצאתי סימוכין. בהקדמה למגילת תענית כתב המקבץ: “הנה באתי במגילת תענית לקרות הנסים ונפלאות שנעשו לאבותינו שקבעום על ידם לעשות יו”ט באותן ימים”. חכמינו שאלו: “תנו רבנן: מי כתב מגילת תענית? אמרו: חנניה בן חזקיה וסיעתו, שהיו מחבבין את הצרות” (שבת יג, ב).
האין זה מפליא כי ספר המתאר נסים ונפלאות, לפי הגמרא, חיברו אותו “מחבבי הצרות”? כנראה שהזכרת הטובות של אז, אשר אינן קיימות היום, היא כעין “הזכרת צרות”, לפיכך קבעו חכמינו הלכתא: “בטילה מגילת תענית” (ראש השנה יח, ב), בכך ביטלו גם את “יום ניקנור” אותו יכולנו לחגוג יחד עם יתר הניצחונות של בית חשמונאים.
תשובת הגמרא לשאלת “מאי חנוכה” ופך השמן תמוהה. הרי המקדש כולו חולל והיה צריך לטהרו, אין מזבח ואין לחם הפנים, אבל גם אין מנורה כי היא נלקחה על ידי היוונים. בית חשמונאי בנה מנורה חדשה. בתחילה נעשתה משיפודים של ברזל מצופים בעץ, העשירו ועשאום מכסף, חזרו והעשירו עשאום מזהב (ראש השנה כד, ב; עבודה זרה מג, א; מנחות כח, ב.). הכול טמא! אם הדבר החשוב ביותר היה למצוא שמן טהור? מדוע אם כן, במקום לחכות לנס, לא החלו בייצור מעט שמן בירושלים עד שיוכלו להביאו מתקוע שבגליל? המהרש”א אמר כי לא יכלו לעשות זאת כי כולם היו טמאים. אם כך המקדש טמא, בוני מנורת השיפודים טמאים, מדליק המנורה טמא, ורק השמן במנורה טמאה הוא טהור!

בשאלת הגמרא “מאי חנוכה” נשאלות למעשה השאלות: מדוע חג של שמונה ימים ומדוע מדליקים נרות.

כאמור, ספרי החשמונאים מספרים לנו מעט על ההיסטוריה של אותה תקופה. ספר ב’ מספר על איגרת:
“אל היהודים אשר במצרים ובברכה מאת האחים היהודים בירושלים ובארץ יהודה שלום רב. […] ונתפלל לה’ ויעתר לנו, וזבח ומנחה הבאנו והדלקנו את הנרות ונערוך את הלחם. ועתה עשו את ימי חג הסוכות בחודש כסלו” (א”ש חרטום, הספרים החיצונים: חשמונאים ב, תל-אביב 1979).

באותו ספר בפרק העשירי כתוב: “ביום עשרים וחמישה לחודש ההוא, הוא כסלו, חגגו שמונה ימים כחג הסוכות, בזכרם כי לפני זמן מה בילו את ימי חג הסוכות בהרים ובמערות”. וכיצד הוא נחוג אז? “במקלות מקושטים ובענפים המצויים בעונה ההיא ובתמרים הודו לה’ על אשר הצליח דרכם”.
לפי ספרי החשמונאים, בחודש כסליו היה כבר המקדש טהור, הוקרבו זבחים, הדליקו נרות וערכו כבר גם את לחם הפנים. לא מסופר בספרי החשמונאים על נס פך השמן, וגם אצל יוסף בן מתתיהו הוא אינו מוזכר. הקריאה של הלוחמים לאחיהם במצרים היית לחוג את חג הסוכות בחודש כסליו.
יוספוס קורא לחנוכה “חג האורים” או “חג הנרות”. גם בסוכות מוזכר חג האורים בשמחת בית השואבה.
“מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו. במוצאי יום טוב הראשון של חג ירדו לעזרת נשים ומתקנין שם תיקון גדול. מנורות של זהב היו שם, וארבעה ספלים של זהב בראשיהם, וארבעה סולמות לכל אחד ואחד, וארבעה ילדים מפירחי כהונה, ובידיהם כדים של מאה ועשרים לוג שהן מטילין לכל ספל וספל. מבלאי מכנסי כהנים ומהמייניהן, מהן היו מפקיעין, ובהן היו מדליקין. ולא היה חצר בירושלים שאינה מאירה מאור בית השואבה” (סוכה דף נא עמוד א).

התלמוד ממשיך (סוכה דף נג עמוד א): “תניא, אמרו עליו על רבן שמעון בן גמליאל כשהיה שמח שמחת בית השואבה היה נוטל שמנה אבוקות של אור, וזורק אחת ונוטל אחת ואין נוגעות זו בזו”.
האם אנו יכולים ללמוד גם מחכמינו כי יש קשר בין חנוכה לסוכות? חנוכה הוא החג היחיד שאינו מוזכר בכתובים בו גומרים את ה”הלל” (לפני שנקבע לאמרו ביום העצמאות וביום ירושלים). הגמרא בירושלמי, סוכה ד, ה אומרת: “שמונה עשר יום ולילה אחד קורין בהן את ההלל בכל שנה [הכוונה “הלל” שלם] שמונת ימי החג [סוכות ושמיני עצרת] ושמונת ימי החנוכה ויום טוב של עצרת [שבועות] ויום טוב הראשון של פסח ולילו”.
לפורים יש מגילה שלימה ויש גם מסכת, אבל אין אומרים בו את ה”הלל”, לעומתו, בחג החנוכה, גומרים את ה”הלל” כמו בחג הסוכות.
קשר נוסף נמצא במחלוקת בין בית שמאי ובית הלל על הדלקת הנרות. גם אם לא מוזכר שם במפורש חג הסוכות, הרי ניתן לנו רמז: “בית שמאי אומרים יום ראשון מדליק שמנה מכאן ואילך פוחת והולך, ובית הלל אומרים יום ראשון מדליק אחת מכאן ואילך מוסיף והולך”. ישנה מחלוקת מה הטעם של בית שמאי ובית הלל, אחת הדעות היא: “וחד אמר: טעמא דבית שמאי – כנגד פרי החג [שבקורבנות חג הסוכות היו פוחתים והולכים בכל יום], וטעמא דבית הלל – דמעלין בקדש ואין מורידין. אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: שני זקנים היו בצידן, אחד עשה כבית שמאי ואחד עשה כדברי בית הלל, זה נותן טעם לדבריו – כנגד פרי החג, וזה נותן טעם לדבריו – דמעלין בקדש ואין מורידין” (שבת כא, ב).

נשאל את עצמנו: לדעת בית שמאי, מה עושים פָּרֵי החג של סוכות אצל נרות חנוכה? אם אין קשר בין חג הסוכות לחנוכה, מה מביא אותם להשוות קורבנות של חג הסוכות שמספרם הולך וקטן לאופן הדלקת נרות בחנוכה? האם אין הדבר מצביע על הקשר בין שני החגים? אנו רואים כי גם בתלמוד קשרו בין חנוכה לסוכות.